אפתח בהתנצלות על פספוס השבוע שעבר, ובתודה לג'ואל לויד, שבנוסף לכל מה שעשתה בשבועיים האחרונים, אפילו נתנה גב לסיכומים העולים באתר "הופס". איך בדיוק? פשוט מאוד – בשבוע שעבר התכוונתי להתמקד בלויד, והיא פשוט נתנה עוד שבוע נפלא, כך שלא היה צורך בשינוי תוכניות.

לויד נבחרה ראשונה על ידי סיאטל בדראפט 2015, ולמעשה החזרה של הסטורם לרלוונטיות התחילה ממנה. שנה לאחר מכן כבר הגיעה בריאנה סטיוארט, ולויד נדחקה מעט לצל של סטואי ושל סו בירד – שם השתפרה בהדרגה, שנה אחרי שנה, עד שהפכה לכוכבת העל שאנחנו רואים היום. לאחר קצת יותר משליש עונה, לויד מחזיקה בשיאי קריירה בנקודות, אחוזים מהשדה, אחוזים מהשלוש ואסיסטים, יחד עם השוואת שיא הקריירה בחטיפות למשחק שקבעה בעונה שעברה.

ג'ואל לויד של 2021 היא כבר לא מספר 3 מאחורי סטיוארט ובירד, היא חלק מאגרוף כפול קטלני לצד סטיוארט. יש אפילו שיגידו שהיא השחקנית הטובה בסיאטל ולא סטיוארט – מדובר כנראה בהגזמה, אבל היא מובנת בהחלט. כי לויד היא בדיוק מה שקובי בראיינט ראה בה כשהדביק לה את הכינוי "הממבה הזהובה". כוכבת על ושחקנית מיוחדת עם מנטליות ואמביציה שלמעטים באמת יש. קצת כמו קובי.

אולי הקבוצה המבלבלת ביותר ב-WNBA היא הדאלאס ווינגס. גם על המגרש וגם מחוצה לו, לא כל כך ברור מה הקבוצה הזו מנסה לעשות או עושה בפועל. היא אמנם במאזן שלילי, אבל היא מפסידה בהפרש ממוצע של חמש נקודות למשחק. היא מצליחה להיות גם עמוסה בכישרון וגם לא להיות מספיק מוכשרת. אין לה חמישייה פותחת או חמישייה סוגרת מגובשת. הסנטר הפותחת שלה, הבחירה מספר 1 צ'ארלי קולייר, משחקת רק 13 דקות למשחק. המומנטום של מארינה מייברי, שהייתה עד לא מזמן מהסקורריות המצטיינות בליגה, נעצר פשוט מכיוון שהיא פתאום הורדה לספסל.

גם בהיבט הניהולי, ממש לא ברור מה עושים בדאלאס. ליז קמבייג' וסקיילר דיגינס-סמית' עזבו כמובן את הקבוצה בשלוש השנים האחרונות בעקבות יחס מזלזל מההנהלה. מוריה ג'פרסון מחזיקה בחוזה ענק (במונחי WNBA) למרות שלא בטוח שהיא בכלל ראויה למקום בסגל. התלבושת השלישית של הקבוצה, שהושקה יחד עם כל שאר מדי הליגה באפריל, הייתה מחווה לארגון הנשים הטייסות שפעל במלחמת העולם השנייה – רק שהתלבושת נגנזה לאחר שהתברר שאותו ארגון הפלה נשים שחורות.

אולי השיא היה בשבוע האחרון, כשהמועדון פתח בקמפיין, במסגרתו עבור כל חסימה המתרחשת במשחק, הדאלאס ווינגס יתרמו כסף ל… משטרה. בליגה שמציבה בקדמת הבמה שוויון חברתי, בין היתר מחאה כנגד אלימות משטרתית, זה לא יעבור בשתיקה. הנהלת מועדון שיודעת, אפילו רק קצת, באיזו ליגה היא נמצאת, לא הייתה חושבת בכלל לעשות משהו כזה.

הדאלאס ווינגס היא באמת קבוצת כדורסל מרתקת. לא ברור מה נקבל ממנה באף משחק, איזו צעירה כישרונית תיתן משחק נהדר. אולי מייברי תקלע פתאום 26 נקודות עם 6 מ-14 מהשלוש. אולי בלה אלארי, שלא מגיעה ל-11 דקות למשחק, תשתק את בריטני גריינר. שום דבר לא בטוח בדאלאס למעט אריקה אוגונבוואלה. אבל מצד שני, כשיודעים מה קורה מאחורי הקלעים, קצת יותר קשה להנות מהכדורסל של הקבוצה הזו, כאוטי ודרמטי ככל שיהיה.

נקודות במתפרצת

• שיקאגו ללא קנדס פארקר נעלמה מהעולם לעת עתה, והקבוצה עם פארקר נראית, כצפוי, הרבה יותר טוב. את שיקאגו ללא פארקר תחליף קונטיקט בלי ג'ונקוול ג'ונס לזמן הקרוב, בזמן שנבחרת בוסניה תיעזר בשירותיה בבהאמס. המשחק הראשון של הסאן ללא ג'ונס (ועם בונר שמשחקת פצועה) נגמר בהפסד לא נעים לסיאטל, ואין ספק שזה יהיה סיפור לעקוב אחריו לזמן הקרוב – ומה שיקרה בו יעיד גם על קונטיקט וגם על ג'ונס עצמה וחלקה בהצלחה של הקבוצה.
• בינתיים, וושינגטון מחכה לכוכבת שלה, אבל היא נמצאת בידיה הטובות של טינה צ'ארלס. שחקנית הצבע הותיקה היא מלכת הסלים של הליגה עם ארבע נקודות למשחק יותר מהבאה אחריה, וכבר קלעה 30 נקודות ומעלה בארבעה משחקים. כרגע, הקבוצה סביב צ'ארלס פשוט לא מספיק טובה כדי לנצח בעקביות, אבל לכשתחזור דלה דון, וושינגטון תהיה הרבה יותר מסוכנת.
• במינסוטה הצליחו לייצב את הספינה והלינקס כבר ניצחו ארבעה מחמשת המשחקים האחרונים שלהן. לקח להן מעט יותר זמן להתחבר מהצפוי, אבל כעת הן חזק בתמונת הפלייאוף ועמוק בתוך הדבוקה. הסיכוי שלהן לשחק בסדרת פלייאוף צפוי להמשיך ולגדול עם הזמן.
• בינתיים, באינדיאנה הספינה פשוט שקעה כבר מזמן. בחירת לוטרי אחרי בחירת לוטרי לא מצליחות להוציא את אינדיאנה מהתחתית, ולאחר שליש עונה היא ניצחה רק פעם אחת בליגה בה לכל שאר הקבוצות יש לפחות ארבעה. אין ספק שהיא בליגה משלה, ויש הרבה עבודה שם כדי להחזיר אותה לליגה של הגדולות.